דיור מוגן אחרי קורונהעוד בתחילת התפשטות המגפה בארץ, כשהתמונה החלה להתגבש ונפלה ההבנה לגבי הסכנות וההשפעות של הקורונה, בני הגיל השלישי ומשפחותיהם שעד לתקופה זו התלבטו בגין המעבר לדיור מוגן החלו לראות בו יותר ויותר כפתרון מתאים לאתגרים שעולים.

הבחירה הגורפת שגרמה לעלייה בביקוש לדיור מוגן היא מובנת והגיונית מאוד, גם ללא קשר למגפה כלל. למעשה, הקורונה רק האיצה את התהליך ונתנה את החותמת הסופית לקבלת ההחלטה.
אם עוצרים לחשוב על טיב המעבר לדיור מוגן בגיל הזהב, מגלים שהמערכת העוטפת שהוא מציע היא לרוב אף מוצלחת יותר מזו שבני המשפחה יכולים להעניק, מסורים ככל שיהיו כיוון שהדיור המוגן מציע מגוון רחב ביותר של פעילויות לאורך כל שעות היום, לצד שירותים ומתקנים ברמה גבוהה ביותר ובנוסף מעטפת רחבה מאוד של שירותי רפואה, אבטחה ואחזקה אשר יוצרים לבני הגיל השלישי סביבה מוגנת, עוטפת, מחבקת, ומעשירה.

מה גרם לעלייה החדה בביקוש בתחום המעבר לדיור מוגן דווקא בעקבות תקופה זו? הנה כמה גורמים משמעותיים:

הקורונה הדגישה את הצורך בסביבה חברתית תומכת.
לפני הבידוד החברתי שהוטל כהנחיה מחייבת, עוד התאפשר לבקר שכנים וחברים מדי פעם, לצאת לפעילויות גמלאים מאורגנות וכמובן להיפגש עם המשפחה לעתים.
בפרוץ המגפה וההנחיה לבידוד חברתי, תחושת הבדידות גברה באופן פתאומי והבליטה את הצורך במעטפת חברתית יחד עם הצורך של המבוגרים לבלות עם בני גילם, בעלי שפה משותפת ותחומיי עניין משותפים.
בני האדם פורחים בסביבה חברתית, היא מאפשרת לנו שמחת חיים, זה לא נעים בשום גיל לעבור סגר שלם לבד בין ארבע קירות.
בדיור מוגן יש מגוון פעילויות תרבות ופנאי בכל שעות היום, המאפשרות לבני הגיל השלישי למצוא עניין בתחומים רבים- מפגשים חברתיים, מסיבות, , חוגים, סדנאות, פעילות גופנית מכל הסוגים, הרצאות, אירועים ועוד, המספקים מעטפת חברתית מדהימה לאוכלוסיה איכותית זו.

הקושי להיעזר בילדים ובבני המשפחה באופן שוטף.
עד שהגיעה הקורונה הייתה התלבטות מסוימת בין מעבר לדיור מוגן לבין המשך קבלת עזרה מהמשפחה במקביל למגורים בבית. האיסור להתראות עם בני המשפחה פתר את הדילמה הזו וגרם לקבלת החלטה זריזה בשל הצורך במעטפת תומכת משלימה, מאחר שהילדים פשוט היוו סכנה להורים בכל מפגש פיזי.
עצם המעבר לדיור מוגן הוביל להקלה משמעותית גם בקרב הילדים של בני גיל הזהב, שמרגישים אחריות רבה כלפיהם. בפן המנטלי הם הרוויחו שקט נפשי בידיעה שההורים שלהם נמצאים ברווחה טובה ובידיים טובות ובפן הפיזי והמעשי הם שוחררו משגרה שוטפת של דאגה להורים, בייחוד תחת מגבלות קורונה נוקשות.

חשש מחולשה רפואית וערעור תחושת הביטחון בבית.
בגיל השלישי התדרדרות רפואית עלולה להתרחש במהירות ובפתאומיות, בתקופת הקורונה ובפרט בסגרים, מבוגרים נאלצו להישאר לבד במשך ימים ושבועות ללא השגחה או קשר פיזי כלשהו עם העולם שבחוץ.
הרצון לקבל מענה רפואי צמוד עם שירותים רפואיים ופרא רפואיים ברמה גבוהה התחזק מאוד באותה התקופה, ויצר זיקה למעבר לדיור מוגן באופן טבעי מאחר והצוותים בדיור מוגן מיומנים ומוכשרים לשמירה על בריאות הדיירים, ומתמחים בטיפול בבני הגיל השלישי.

מעבר לעניין הרפואי, סכנה נוספת התעוררה בתקופה רגישה זו. הסגרים הארוכים גרמו לכך שבני המשפחה לא יכלו להגיע לבקר במשך תקופה, מה שהפך את הבתים של בני הגיל השלישי ל"מטרה קלה" ולכן הפכו חשופים יותר לפריצות ולשוד.
בדיור מוגן יש שמירה ביטחונית 24/7 מסביב לשעון, עם דגש מיוחד על כל דייר ודיירת.

 

לסיכום, השפעות הקורונה על אורח החיים של בני הגיל השלישי עודדו מעבר טבעי למחייה בדיור מוגן. היתרונות בצעד זה היו מאז ומעולם ברורים ורבים, אך המגפה רק הבליטה אותם וגרמה למבוגרים ולבני המשפחה להפסיק להתלבט ולקבל החלטה. אלו שכבר עשו את הצעד, כבר אינם מבינים היום מדוע המתינו עם המעבר כל כך הרבה זמן.
בדיור מוגן ישנם צוותי רפואה – רופאים ואחיות המומחים לטיפול בבני הגיל השלישי,, מנהלי תרבות ופנאי, שירותי הסעדה, עובדים סוציאליים, שמירה קבועה ושלל שירותים שהופכים את החיים בגיל הזהב לאיכותיים ברמה הגבוהה ביותר.
כל אלו מספקים לבני הגיל השלישי את התנאים האופטימליים להמשיך לנהל את חייהם בעצמאות, ממש כמו בבית, רק עם תשתית נכונה. המעבר למגורים בדיור מוגן הוא הדבר הטבעי והמתבקש ביותר לעשות כשמגיעים לגיל הנכון, על מנת לקיים רמת חיים מיטיבה ולחוות את השנים הללו בסביבה טובה.