מאיפה עדיף להביא מטפל

לרשותכם, מספר עצות בבחירת מטפל סיעודי

  1. שפה היא אמצעי התקשורת המרכזי בין בני אדם בכלל ובין המטפל לקשיש בפרט. כדי ליצור בסיס איתן לתקשורת טובה בין שני הצדדים, מומלץ לבחור מטפל שמדבר בשפתו של הקשיש, לפחות ברמה בסיסית. קיימים כיום מטפלים סיעודיים, המגיעים מארצות שונות ודוברים שפות שונות, כך שעניין השפה לא אמור להוות כל מכשול בהתאמת המטפל לקשיש.
  2. מינו של המטפל הוא פרמטר נוסף שכדאי לתת עליו את הדעת. ישנם קשישים, שירגישו חופשי יותר עם נשים, ואחרים יחושו נוח דווקא עם גברים.
  3. כדי להבטיח שהקשיש ירגיש משוחרר וחופשי עם המטפל שלו, רצוי להתייעץ עמו לגבי המין הרצוי של המטפל. באותו הקשר, יש לזכור, שלמטפלים גברים בדרך כלל יהיו יכולות פיזיות גבוהות יותר, כך שאם מדובר בקשיש שמצבו התפקודי מצריך סיוע מלא בפעולות בסיסיות כמו שכיבה וקימה, מטפל גבר עשוי לענות טוב יותר על הצרכים של הקשיש.
  4. כדאי לבחון את האינטראקציה והדינמיקה שמתפתחת בין המטפל לקשיש במהלך מפגש ההיכרות הראשוני. אם החיבור שייווצר בין שני הצדדים יהיה חיובי, אם הקשיש ירגיש בנוח עם המטפל ואם הוא יגלה נכונות להתמסר לידיו במהירות, הרי שאפשר יהיה להכתיר בהצלחה את מפגש ההיכרות, וניתן יהיה לצאת לדרך.
  5. מטפל בעל וותק הוא מטפל שיש לו יותר ניסיון, זה שיידע לתת מענה מעמיק ומקצועי יותר לצרכי הקשיש. יש לשאול את המטפל על הרקע שלו בסיעוד, על ההכשרה שרכש ועל התפקידים שביצע בעבר. מידת הניסיון והוותק של המטפל יעידו על מידת המקצועיות שלו, ויוכלו לנבא עד כמה הוא יידע להתמודד עם סוגיות סיעודיות מורכבות ועם אתגרים שיתעוררו במהלך הטיפול בקשיש.
  6. נתון חשוב נוסף אותו יש לבדוק הוא מיקום מגוריו הפיזי של המטפל. גם אם מדובר במשרה חלקית, חשוב שהמטפל יתגורר בסמיכות יחסית למקום מגוריו של הקשיש בכדי לחסוך בזמן, הוצאות, נסיעות ובכדי לאפשר זמינות לצרכי המטופל.

מתי יש לשקול מעבר של הקשיש למסגרת מוסדית?

קיימים מקרים בהם על אף שהמטפל הסיעודי נבחר בקפידה ולמרות שהוא עשה רושם חיובי מאוד, החיבור בין שני הצדדים לא צולח. במידה ונלקחו בחשבון כל הקריטריונים המוזכרים לעיל בבחירת המטפל, אך הקשיש בכל זאת אינו מרוצה, יכול להיות שהמסגרת הביתית אינה מתאימה לו. קיימים פתרונות דיור רבים עבור קשישים, כמו בתי אבות סיעודייםבתי אבות לתשושי נפש, מחלקה סיעודית בדיור מוגן וייתכן כי הללו מתאימים יותר לקשיש, מאשר מגורים לבדו בביתו.

על אף שמדיניות מערכת הרווחה בישראל היא להשאיר את הקשיש בקהילתו עד כמה שניתן ולאפשר לו להזדקן בסביבה המוכרת לו, לעיתים הוא זקוק דווקא למסגרות חברתיות חיצוניות, בהן יוכל גם לבוא במגע עם בני גילו ו גם ליהנות מפעילויות תרבות ופנאי.