מטפלת בדיור מוגןבסוגיית התשלום הנדרש בגין ההלנה הנ"ל, המצב היה ועודנו פרוץ. כל בית קובע את הסכום שייגבה מהדייר, ביום בו יזדקק למטפל אישי שיגור עמו בדירה וישנם בתים הגובים מעל 1,000 ₪ לחודש. הנהלת עמותת דיירי הדיור המוגן בישראל הבינה כי זהו מצב בעייתי עבור הדיירים ולכן פעלה בכמה מישורים להסדיר את הנושא.

הנהלת העמותה שכרה את שירותיו של הכלכלן יגאל גל, אשר הכין מסמך מקצועי ומפורט שמטרתו להסדיר את גובה התשלום הנוסף הנדרש ע"י הנהלות הבתים בגין הלנת המטפל. המסמך כולל המלצות על גובה התשלום המקסימלי והדייר יכול לנהל את המו"מ עם בית הדיור המוגן על בסיס המלצות אלו. את המסמך ניתן לקרוא באתר עמותת דיירי הדיור המוגן.

 כאשר אדם בוחר לעצמו בית דיור מוגן ובודק מהם הסכומים החודשיים אותם יידרש לשלם, מומלץ שיבדוק גם את שאלת הלנת המטפל האישי. בבית בו גובים תשלום בגין הלנת המטפל, חשוב לוודא כי הסכום סביר. המצב שונה מבית לבית ומומלץ לכל דייר לבדוק היטב את העובדות בבית שבחר, בדיוק כפי שהוא בודק את כל התשלומים האחרים.

בנוסף לסעיף 33 לחוק ובנוסף למסמך הנ"ל, קיימת פסיקה של כב' השופטת תמר בזק-רפפורט והחברים, ד"ר משה גלברד וד"ר יהודה אדר, שניתנה בבית הדין לחוזים אחידים בתיק ח"א 35070-02-11,ב-28.5.14.

פסק הדין ניתן בעקבות תביעה אשר הוגשה ע"י עמותת דיירי הדיור המוגן נגד 39 בתי דיור מוגן והיועמ"ש לממשלה, כמשיב פורמלי ונפסקו בו העקרונות הבאים:

• דייר לא יהיה חייב בתשלום כלשהו שאינו מופיע במפורש ובבהירות בחוזה שלו ולפיכך, כל הדיירים החתומים על חוזים בהם לא נקבע סכום, זכו וממועד פסה"ד, אסור לבית לחייב אותם בתשלום כלשהו עבור הלנת מטפל!

• אף אם נקבע סכום, רשאי הדייר לתקוף את גובהו בטענה שאינו סביר וזאת בניגוד לטענה החוזרת של הבתים שענייני התמורה וגובהה אינם בסמכות בית הדין.

• הטענה לקיפוח נדחתה רק לגבי דיירים שהתחייבו במפורש בחוזיהם (שנערכו על ידי הבתים כדי להתמודד עם  פסה"ד שהם צפו שיהיה נגדם) לשלם סכום נקוב בגין הלנת מטפל. כדי לבטל הסכמה כזאת  צריך לפעול בדרך מו"מ בין הוועד עם הנהלת הבית ,או דרך החוק, או בתביעה ספציפית של כל וועד כנגד הבית, בה יהיה עליו להוכיח שסכום החיוב אינו סביר.

• בפסה"ד מחלקים השופטים מחמאות לעמותה על התפקיד הציבורי החשוב שמילאה בהגשת התביעה ועל היות התביעה צודקת בכך שקיבעה את זכות הדייר למטפל אישי בדירתו.